החיים לפני השואה

למדתי בבית ספר יהודי בפראג, שהכיל תלמידים ותלמידות יחד. זה היה מוסד מסודר וטוב מאוד. אני זוכרת את שיעורי היהדות ואת החינוך שקיבלתי שם. בבית הספר היו חברויות חמות, וכולנו הרגשנו שייכות אחת לשנייה. גם בבית, עם כל האחיות, הייתה אווירה מיוחדת. נכון שקיבלתי בגדים יד שנייה מאחיותיי הגדולות, אבל זה היה טבעי, חלק מהחיים שלנו.

החיים בפראג היו פשוטים אך מלאים במשמעות. ההורים שלי עבדו קשה, אבל דאגו שנחיה בכבוד. תמיד היה אוכל בבית, ולפעמים אפילו לקחתי כריך נוסף לבית הספר, כדי לעזור לחברות שהיו במצב קשה יותר. אני זוכרת את הנסיעות בקיץ לקז'מרוק, לסבא וסבתא מצד אמא. היינו משפחה גדולה ותומכת, מלאה באהבה ובחום.

שבתות וחגים היו נקודות השיא של חיי הילדות שלי. אני זוכרת את אבא עם הזקן הקטן והכובע, ואת אמא עם הפאה. הבית היה מתמלא בשירים וזמירות שבת. זה היה עולם תמים ומוגן, שבו לא ידענו דבר על הסערה שמתקרבת אלינו.

רק בדיעבד אני מבינה כמה המערכת המשפחתית שלנו הייתה חזקה ומיוחדת, ואיך היא העניקה לי כוחות להתמודד עם כל מה שבא בהמשך.