לפני שבוע, הלכה דודה רנה לעולמה. הסתלקה מן העולם, מותירה חלל גדול שאינו ניתן לאיחוי. נדמה כי האדמה פערה את פיה והנה, את אינך עוד. נהגנו לדבר בטלפון אחת לשבוע, כשאני עם שושי. תמיד כשדרשתי בשלומך, הייתה אותה תשובה: "אני בסדר גמור". כך גם אמרת לפני מותך... רנה היקרה, את היית ללא ספק, אחת הנשים הכי מופלאות שפגשתי בחיי! שרדת את השואה הנוראה. איבדת את אחיותייך ואחייניתך, כאן בארץ. כאבת את היותה של שושי פגועה ושונה. היה לך קשה להשלים עם זה... למרות הכל, מעולם לא שמעתי אותך מתלוננת, מקטרת, או כועסת... הקשר ביניכם וביני התהדק מאז שהתגייסנו כולנו לעבודה עם שושי, בשיטת דומן-דלקטו. קיבלתי במתנה משפחה נפלאה, שופעת חום ואהבה: אירחתם אותי בביתכם בנעימות ובשמחה. כ"כ אהבת לפנק במאכלייך המשובחים. היו אז לא מעט קשיים בעבודה עם שושי, אבל את תמיד התייחסת והגבת בבדיחות הדעת, בהומור, בקלילות. הפגנת מצב רוח טוב והקרנת אותו על כולנו. הייתי פעורת-פה ומלאת הערצה אל מול עוצמת הנתינה שלך ושל שאול, לשושי בתכם; לנוכח האהבה, הדאגה לשלומה ולרווחתה, החיבוק, הפינוק שהרעפתם עליה. רכשתם דירה בקרבתה והקפדתם להגיע בכל שבוע לירושלים, מצוידים במנת אוכל גדושה מעשה ידייך: כרוב ממולא, "שניצל פרניטס", פרפלך ועוד... גם לא התעצלת לעשות לה מקלחת בכל שבוע. ושושי הייתה שמחה ומאושרת! אהבה לשיר, אהבה אנשים והכל בזכותכם, הוריה המופלאים! את, רנה, סברת שזה מובן מאליו. שכך הורים צריכים לנהוג ושאין בזה שום דבר מיוחד... רנה היקרה, כמה תכונות אופי נעלות היו בך: חריצות ופעלתנות, ללא שמץ של פינוק או טענה. דאגה אימהית ללא גבול, לשלושת ילדייך וכמובן – לשאול בעלך. יכולת מעוררת הערצה לאזן ולהרגיע, אף לבדח, במצבי לחץ. משפחתיות הייתה אצלך ערך עליון ומקודש. המשפחה מעל הכל: הילדים, שאול כמובן, הכלות, האחיינים, האחייניות, הנכדים, הנכדות, הנינים והנינות... היית, כמו גם שאול ז"ל, צנועה ודיסקרטית. סלדת מראוותנות ומהתפארות. כשכבר לא יכולתם להגיע לירושלים, ארחתם את שושי בביתכם בשמחה, במצב-רוח טוב, גם כשכבר לא יכולת לבשל וננו הכינה בדיוק את המאכלים שלמדה ממך... גם אליה התייחסת כאם והיא אהבה אותך מאוד. לאחר הארוחה המפנקת, היינו עורכים "פיקניק" בגינה, עם קלמנטינות ופומלה ששאול קטף מהעצים. שושי הייתה כ"כ מאושרת... כל הדרך לירושלים לא הפסיקה לשיר..! זוכרת אני שלפני כ-22 שנים, הגעתי אליכם לביקור עם גולן, שהיה אז תינוק. את ושאול שרתם לו "אומבלסה", תוך שאתם מטלטלים אותו יחד בנעימות והפצפון, מה-זה מבסוט... תמיד היה כייף להתארח אצלכם. לאחר לכתו של שאול מאיתנו, נדמה שמשהו בתוכך נשבר. נלקח ממך היקר מכל. שרדת את ימי אלמנותך שבעה חודשים בלעדיו ולא עוד. אולי הצער, היגון והגעגוע אליו, הם שהחלישו את רוחך... עד שנדמת. רנה היקרה, גידלת וטיפחת משפחה מיוחדת ומפוארת. נתת דוגמה אישית מופתית לבנייך, כלותייך ובני משפחתך וכאשר אתם נזקקתם לטיפולם ולתמיכתם (גם שושי) – הם עשו זאת הכי טוב שאפשר! ומה הפלא..? תנוחי בשלום בקברך לצד שאול אהובך וכולנו נזכור אותך תמיד באהבה גדולה.