"יושב אני ביני לבין עצמי ותוהה ודאי שבורא עולם זיכני לסעוד את המנוח בכדי להחכים וללמוד "דרך חיים"... ואכן ראיתי בזמני הקצר ששהיתי על ידו הרבה מאד מאד, אך לא עלה בדעתי שכ"כ מהר אצטרך לשבת ולסכם ולסגור את אשר ראו עיני ושמעו אוזני כי כל רגע באמת היה אצלי כהזדמנות לרכוש עוד ועוד רגעי לקח, חכמה וידע, בכל תחומי החיים ממש, וכבר בעתות שפחת והלך חשתי צער ופספוס, ועתה שנגדע האילן באחת היטיב חרה לי עד מות. ... אבל הזיכרון הוא לנשארים: וכעת אנו ברגעי הסגירה והסיכום. דמותו ואישיותו יש בה לי קושיה עצומה שאינה נותנת לי מנוח, ושדורנו דור תהפוכות חיים, בו מתקשים. ומה שמלפנים דורות קודמים אבותינו סיפרו לנו כ"דרך חיים" כמעט נעלם ונמחק מהחיים שאנו רואים לפנינו היום, והלוא נאמר ... בספר תהילים מ"ג · קכח · ב " יגיע כפיך כי תאכל אשריך וטוב לך", וחז"ל אשריך בעולם הזה וטוב לך לעולם הבא". כלומר, שידעו לחבר החיים הגשמיים עם הרוחניים. היו מאושרים בעולם הזה מיגיע כפיהם ושמרו על אורח חיים של עולם הבא ולא היה זה אצלם סתירה. וכיצד אנו מנסים לשמור על אורח חיים רוחני אפילו שרדופים ורודפים אחר החיים הגשמיים האחד רודף אחר השני ולאום מלאום יאמץ = כשזה עולה זה יורד כנגדו. דמותו – לימדה אותי פירוש חדש, לנאמר בחז"ל "עשה תורתך קבע ומלאכתך ערא". שהמלאכה לא שעבדה את נשמתו (עם כל זה שהשקיע את נשמתו בכל אשר עשה). וכל אשר הוא עושה ה' מצליח בידו. כי ראב במלאכה אומנם אתגר לפרנסה אבל גם ובעיקר כאמצעי ליישוב העולם "לא תוהו בראה לשבת יצרה". ובעיקר אחר שנות הזעם, ובד בבד לא שכח באורח פלא את "הודע לפני מי אתה עמל" – שהתורה והמצוות נשארו חקוקים בתודעתו וזכרונו עד הרגעים האחרונים ממש. וכל מהלך חייו חג סביב הציר המרכזי של הלוח העברי שבתות חגי ומועדי ישראל... בערב ראש השנה האחרון דאג ודרש שאשיג עבורו את הלוח השנה אשר בו רגיל, ולדבריו אף הכי מדוייק וכשניסיתי לומר לו שאשיג אחר ממקום אחר ביקש דווקא את זה ונתן לי הכסף עבור הלוח שאקנה לו, וכשרכשתיו עבורו שמח מאד, עיין בו בהנאה רבה לעיני המשתוממות, ולסיום לוחץ את ידי ביישר כוחך כאילו הבאתי לו הון רב. הרבה משיחותינו נסובו סביב הלוח העברי. על חגי ומועדי השנה. אם זה בהלכות ומנהגים ואם זה בסוגי מאכלים של עדות ופעמים אף בהשקפה. למשל: התעניין לדעת אם אני חוגג את יום העצמאות כמנהג בני עדות המזרח ועניתי לו מה שעניתי לו- וכאן המקום לציין שהיה מכבד כל דעה וכל אדם. וזה נבע מתוך שאהב לשמוע דעות נוספות ובני אדם אחרים מה הם אומרים או איך הם רואים את הדברים, ולא שינה לו כלל לאיזה סקטור, מפלגה, עדה, או שבט הם משתייכים שזה גם כן "דרך חיים" לאות ולמופת לדורנו הלוקה בתופעה זו מאד. וכך היה גם כן ער ושמח במצוות שעליהן התמסר עד הנשימות האחרונות. ואם זה בסדר התפילות שעליהן לא ויתר – החל ממודה אני – קרבנות – ועד האני מאמין. (אנו באני מאמין כבר נמצאים במחוזות אחרים כידוע, מגיעים בישתבח ויוצאים קודם ובא לציוןן ומי חושב בכלל על האני מאמין). "איזוהי עבודה שבלב זו תפילה" = החשיבות לכל חלק בתפילה והכוונה בתפילה היתה עבודה תמה ונפלאה. כמה שכאב שכבר לא רואה את תוכן התפילות מתוך הכתב וחיפש אחר פתרונות לתופעה זו בכל דרך אפשרית וכשהיתה פריצת דרך בענין כמה ששמח, ותמיד התפאר שמתפלל מהזיכרון מה שזוכר ויודע. (וכפי שיעיד בנו הצעיר מר יצחק הי"ו שהיה מעורב בזה). אף יש לציין שהיה זהיר בדקדוקי מצוות ובקדושה, (כפי שתעיד אף המטפלת הנכריה שטיפלה בו) ובהלכה. דברים שאנו לא נותנים חשיבות כלל, כמו סדר נטילת הצפורניים המצויין במשנב ברורה במפורש. וכן הקפיד על נטילת ידיים קודם הסעודה עש שבשבועות האחרונים שכוחו כבר לא היה במותניו שאלני מס' פעמים האם ליטול מהברז ללא ספל גם נחשב לנטילה וחיכה למוצא פי והייתי מוכרח להרגיעו שוודאי שכן ובלי זה לא נחה דעתו, וכן פעמים שהייתי מסדר את הגרביים מעלן למעלה בלא ליגוע ברגליים ומפאת קוצר ראייתו היה נראה לו שנגעתי ברגליים הזהירני מס' פעמים שלא אגע בתפילין לסדרן קודם שאטול ידי, ועוד כיו"ב. ואפ זה בקביעת עיתים לתורה וכפי שתינ הפני כמה פעמים שפעם עוד הלך לשמוע דברי תורה או שראה והיום נבצר ממנו ושאל אותי איזה רעיון נראה שכן אפשר לעשות והעלה בעצמו אולי אפשר לשמוע שיעורי תורה ברדיו ואז אמר שבשבת אין זה רעיון טוב על מה שהוא חשב. פשוט מדהים. וכך המריץ אותי לומר לו דברי תורה והלכה ששמעתי או ראיתי והיה לו למשיב נפש... עד כה נגענו בחלק התורה והעבודה. וגם חלק הגמילות חסדים לא נגרע. ובכן אף הגמ"ח היתה אצלו עבודה תמה ונפלאה, תמיד היה אומר ותמה עלי, הלא אתה בין כה מגיע משם... מהסופר או כיו"ב ולוקח לעצמך חפץ פלוני, מצרך פלוני וכי לא יכולת לדאוג גם עבורי וכי זה קשה או כבד??, על הדרך לקחת שניים והיה אומר וחוזר ואומר איך שהוא בתקופת צוק העיתים היה חושב על האחרים וסוחב אפילו דברים כבדים כברת דרך על הדרך. וראה את זה כדבר פשוט שחסד לא צריך לחפש בשמים אלא שבכל הזדמנות נתונה בידך לעשותה, ויהי לאות נפלא בעיני. בחינה נוספת- חייו היו חטיבה אחת של עשייה ללא הפסקה, עם מחשבות העבר שלא נתן להם להשתלט עליו אבל גם לא דחק אותם. ועם הראייה לעתיד כך פעל בהווה בעשייה ברוכה ונפלאה שרבים אענם יודעים כלל מי פעל ומי עשה כל אלה. כי הכל פעל בהצנע לכת. והנה דוגמא היאך חי את העבר בהווה... באחת ההזדמנויות בעודי חושב על אשוחח אתו בדקות הבאות ואעיר את רוחו וכמשיח לפי תומי אמרתי לו שראיתי מודעה על איזה רב מרצה חשוב שיבוא לדבר בביכ"נס השכונתי שלהם, ושאלני בהתעניינות לשמו – ובלא שאדע כלל מה הולך להיות בדקות הקרובות עניתי לו – הרב מרדכי נויגרשל שליט"א, ובאותו רגע ששמע את השם נעשה דרוך ביותר וכמי שנדלקו אצלו פתאום עשרות נורות אדומות באחת, ובעודי תוהה מנסה להבין מה פה קורה כבר מבקש אפילו דורש ממני ליצור קשר עם בנו הצעיר יצחק הי"ו. ולא נחה דעתו עד שהשיג בעצמו הטלפון של הרב נויגרשל, ומשלא היה בבית השאיר הודעה שחפץ לדבר עימו. ואיני יודע כיצד התגלגלו העניינים בהמשך – הפרטים אצל הבן יצחק הי"ו. אבל, הלא יאומן התרחש, כבוד הרב נויגרשל בכבודו ובעצמו בערב שבא לדרוש בשכונה הקדיש שעה ארוכה לשבת ולשוחח עימו בידידות נעורים. אח"כ התברר לי שהמשפחות היו שכנים וידידים בעיר קז'מארוק שם גדלו יחד האב והסב ומי שמכיר את הרב נויגרשל יודע שזמנו יקר מאד והוא מרצה מס' 1 בעולם. ואין לך ראייה גדולה מזו שהצליח להביאו איליו, שהעבר היה טבוע בדמו, וכך חי את ההווה עם הפנים לעתיד!... ומשפסקה העשייה שם החלה הדעיכה. תמיד אהב לפעול, ליצור ולעשות. לא פלא שעד רגעיו האחרונים מי שראה ושם לב לכך ראה שידיו כביכול מנסים ליצור ולפעול בשארית כוחותיהם פעולות, אם זה בציור ובשרטוט, ואם זה בכתיבה או אפילו פעולות שבאותו הרגע לא הובנו פשרן אבל למפרע מעתה הדבר הזה מובן ומובן... אחרי הסתלקותו כששוחחתי עם אשתי תחי' בשעת גילוי לב אמרתי לה שבטוחני שבשבועות האחרונים שכבר לא היה במיטבו אדם אחר במקומי אילו בעד תשלום אשר יהיה לא היה מוצא עניין להמשיך. אבל אני בכל זאת בחרתי להמשיך כי ידעתי וחשתי מהרגע הראשון שכאן לפני לא סתם עוד איזה אדם מבוגר ונכבד, כי אם אבן יהלום, ואשר על כן גם אם הוא מעופר בעפר ובוץ לא נוטשים אותה אלא ממשיכים לשמרה ככל שניתן לעשות והלוואי שהצלחתי. והייה זה שכרי יותר ממשכורתי. נתבונן בדברים ונקחם ל"דרך חיים" תהי נשמתו צרורה בצרור החיים והוא ימליץ יושר על כל המשפחה ועל כל עם ישראל, עדי יעמוד לקץ הימים בבוא גאולת עולמים אכי"ר הכותב הוא, יהודי אשר סעד אותו כחצי שנה – יאיר בויאר.